השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית הנשיא יהודית הופמן-גלטנר; תע"א 3507/07 ותע"א 3508/07) בו נדונו במאוחד תביעותיהם של המשיבים נגד המערערת
שהמחלוקת העיקרית ביניהם הינה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין האזורי
:
2. המשיבים, רופאים בעלי התמחות בהרדמה אשר עובדים בבית החולים "סורוקה" כמקום עבודתם העיקרי, עבדו בשעות אחר הצהריים ולעתים בשעות הבוקר במקביל עבור המערערת (להלן גם
החברה), שהיתה הבעלים והמתפעלת של מרכז רפואי בבאר שבע שהעניק שירותים לקופות חולים וללקוחות פרטיים (להלן גם
המרכז הרפואי), ובו בוצעו בעיקר פעולות כירורגיות למיניהן. המנתחים והמרדימים במרכז הרפואי היו רופאים מ"סורוקה", וביניהם המשיבים. מי שהיה אחראי על בחירת המרדימים מבית החולים והצבתם בניתוחים במרכז הרפואי היה יו"ר חטיבת ההרדמה ב"סורוקה".
המשיבים לא חתמו על חוזה עבודה או הסכם התקשרות עם החברה בתחילת עבודתם. עבודתם נעשתה על בסיס שעתי, ושכרם שולם בהתאם לתעריף שנקבע לכל סוג של ניתוח תמורת חשבונית מס בתשלום של שוטף פלוס 90 או 60.
בחודש פברואר 2007 חברת "אסותא" בע"מ רכשה מניות בחברה, ומאז חלה ירידה בהיקף הניתוחים מסיבות שונות, ואף "אסותא" שילמה לרופאיה לפי שעה ולא לפי ניתוח. בעקבות השינויים בתנאי עבודתם התגלו חילוקי דעות באשר למעמדם של המשיבים בחברה, אשר דרשו לראות בהם כעובדי החברה. המשיבים טענו כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתם, ועל רקע זה התפטרו מעבודתם בחברה ביום 16.8.07.
המשיבים הגישו תביעה לבית הדין האזורי נגד החברה, בה עתרו לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, תמורת דמי הבראה, והפרשי שכר בגין חודשים מרץ עד אוגוסט 2007. החברה הגישה מצדה תביעה שכנגד להשבת סכומים ששולמו למשיבים על בסיס ההנחה כי מעמדם הוא כשל נותני שירותים ולא עובדים.
3. המחלוקת בבית הדין האזורי התמקדה בשאלת מעמדם של המשיבים, כאשר על פי טענתם התקיימו יחסי עובד ומעביד בינם לבין החברה ופיטוריהם נעשו שלא כדין, ומנגד טענה החברה כי המשיבים היו בגדר נותני שירותים עצמאיים והם התפטרו מעבודתם ללא הצדקה.
4. בית הדין האזורי, לאחר שאיזן בין כלל הנסיבות והמבחנים המשפטיים לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד, קבע כי הכף נוטה להכרעה לפיה התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, תוך שהוא קובע כי מדובר בענייננו באחד מהמקרים הקשים כאשר כוונתו למקרים הגבוליים יותר. להלן עיקרי נימוקיו וממצאיו בעניין:
א. הפן החיובי של מבחן ההשתלבות מתקיים - החברה עונה להגדרת "מפעל שניתן להשתלב בו", המשיבים השתלבו באופן מלא בעסקה ופעולתה ועבודתם היתה חיונית לפעילותה העסקית. גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות התקיים - המשיבים לא ניהלו עסק עצמאי משלהם ולא העניקו שירותי הרדמה לאחרים כ"נותני שירותים" או קבלנים עצמאיים.
ב. לא הוכח כי למשיבים היתה היכולת להשפיע על ההוצאות והרווחים שנגעו לעבודתם בחברה, גם אם היתה להם יכולת להשפיע על ההוצאות והרווחים של הכנסתם הכוללת מכל עיסוקיהם השונים.
ג. מהעדויות עולה כי המשיבים העניקו שירותי הרדמה לחברה כקבוצה ולא כיחידים, בעקבות הסדר שהחברה ערכה עם מנהל חטיבת ההרדמה ב"סורוקה". החברה לא היתה מעורבת בשאלה אילו מרדימים ישובצו לניתוחים במרכז הרפואי שלה. אולם, גם בנסיבות אלה אין מדובר בהתקשרות עם "קבוצת מרדימים" השוללת קשר אישי כך שנשלל קיומם של יחסי עובד ומעביד. זאת הואיל ובנסיבות העניין נוצרה הנחה בדבר שביעות רצון והסכמה מצד החברה לזהות המרדימים שנבחרו.
ד. מהעדויות והתצהירים עולה כי סידור העבודה ותיאום החופשות נעשה על ידי פרופ' גורמן ולאחר מכן פרופ' שפירא, כך שעבודתם תהא מתואמת עם עבודתם ב"סורוקה". המשיבים הצהירו כי הם היו כפופים מקצועית לפרופ' שפירא, ששימש ראש צוות המרדימים בחברה ומנהל חטיבת ההרדמה ב"סורוקה", והיה כפוף לתוכנית הניתוחים שקבעה החברה. לא הוכח כי המשיבים היו כפופים לפרופ' שפירא מנהלית ומקצועית בעבודתם בחברה.
ה. באשר לסמכות להעסיק ולפטר - לא הוכח כי פרופ' שפירא היה מוסמך לפטר אותם מעבודתם בחברה, גם אם היה יכול להימנע משיבוצם לניתוח כזה או אחר. היה בסמכותה של החברה לפטר את המשיבים מכוח הפררוגטיבה הניהולית שלה ואחריותה למתן שירותי בריאות נאותים.
ו. המשיבים קיבלו את שכרם כנגד חשבוניות שהציגו, וצורת התשלום נקבעה על ידי החברה שדרשה מהם לפתוח תיק עוסק מורשה. כמו כן, הבעלות על אמצעי הייצור, הציוד, החומרים והתרופות היתה כולה של החברה. בנוסף, המשיבים הציגו את עצמם כלפי הרשויות (רשויות המס, מע"מ, המוסד לביטוח לאומי) כעצמאים. המשיבים עבדו בחברה לאורך תקופה לא מבוטלת בהתקשרות על בסיס קבוע.
ז. אין בנסיבות המקרה כדי לקבוע כי חוסר תום הלב של העובד גובר באופן חריג על דרישת הקוגנטיות או הסטטוס של העובד. לא הוכחה טענת החברה כי מעשיהם של המשיבים היו נגועים בהטעיה מכוונת בכל הנוגע לעלות העסקתם וכי הם שתקו ביודעין לכל אורך התקופה. צורת תשלום השכר ודרישת החברה לפתוח תיק עוסק מורשה נכפתה על המשיב 2. לא הוכח כי החברה הציעה למשיבים בעת ההתקשרות מספר אופציות של העסקה. נמצא כי הצדדים נהגו בתום לב לאורך התקופה, והתביעה נולדה בשל חילופי מעבידים בחברה.
5. לאחר שפסק במחלוקת בעניין קיומם של יחסי עובד ומעביד, קבע בית הדין האזורי כך ברכיבי תביעתם של המשיבים:
א. באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה - המשיבים התפטרו מעבודתם בחברה בדין מפוטרים, וזאת מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתם ולכן הם זכאים לפיצויי פיטורים. לאחר העברת הבעלות לידי "אסותא" הונהגו שינויים במרכז הרפואי שגרמו לשינוי מהותי ולהרעה בתנאי עבודתם של המשיבים - היקף משרתם צומצם וכתוצאה מכך שכרם פחת. זאת, בשל דרישות "אסותא" לקיים ניתוחים גם בשעות הבוקר, גם אם מדובר בשינוי שהיה מחויב המציאות. המשיבים התריעו בפני החברה מספר פעמים על ההרעה בתנאי העסקתם, והם אלה שהתפטרו מעבודתם.
ב. תקופת העסקתו של המשיב 1 בחברה לצורך חישוב פיצויי פיטוריו היא 11 שנים, ולא 17.5 שנים כפי שטען. תקופת עבודתו של המשיב 2 עמדה על 7.3 שנים. היקף משרתם עומד על 40%. מתקבל חישובם של המשיבים באשר לשכרם הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.